<h1>הגהות שערי דורא סימנים כ"א—כ"ב</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
ואחרי שמליחות שלנו שאנו מולחין לקדירה הוי אינו נאכל מחמת מולחו והוי כרותח דצלי א"כ אם נגע ההוא א)בשר מליח לגבינה [ושניהם לחים] הגבינה אסורה ב)(ואפי' אינה מלוחה) (ס"א והגבינה אינה מלוחה הגבינה אסורה) אבל הבשר מותר לאכול שהגבינה לא פלטה כלל. ואי הוי איפכא הגבינה מלוחה ולחה והבשר תפל הגבינה מותרת והבשר אסור שהמלוח פולט והתפל אינו פולט כלל (ד"ק אלא בולע) ואם שניהם מלוחים ולחים ונתונים זו על גבי זו או סמוכים זה לזה שניהם אסורים דכל אחד פולט טעם שלו ובולע טעם חבירו הסמוך לו ולא שייך כאן כבולעו כך פולטו אלא גבי דם וכן הדין נמי בבשר שחוטה ונבילה אם שניהם מלוחים ולחים ג)שניהם אסורים ואם הכשירה מלוחה ולא הנבילה אז הכשירה מותרת שהמלוחה הכשירה פולטת דם (ס"א טעם) דידה ואין בה כח להפליט את הנבילה ד)ואם הנבילה לבדה מלוחה אז (אף) (במ"ס אין זה) הכשירה אסורה לפי שהנבילה פולטת והכשירה התפילה בולעת ה)הואיל ואינה פולטת וכן נמי אמרינן גבי טהור [פי' דג טהור ודג טמא ש"ל] מלוח וטמא תפל ו)מותר לפי ז)שהמלח שעל הטהור אינו מפליט הטמא (ד"ק אבל) טמא מליח וטהור טפל הוי איפכא כי מה שפולט הטמא הוי כרותח מחמת המלח ובולע הטהור ואסור (ודוקא לפי שהטמא מלוח פולט ואותה הפליטה חשובה כרותח ובולע הטהור שאינו מלוח). אבל בשר חי טהור שאינו מלוח שנפל לתוך ח)חלב צונן שאין מלוח או לתוך איסור אחר צלול צונן שאין מלוח ט)הבשר מותר וצריך הדחה דצונן אינו בולע צונן כההוא י)בר גוזלא דנפל לתוך כדא דכמכא [חולין קי"ב] ושרייה רב הונא לפי שהכותח לא היה מלוח כל הצורך [ולא הוי כמו רותח] וגם הגוזל לא היה מלוח דאם היה [הגוזל] מלוח היה אסור הכל עד ס' לפי שחשוב רותח ובולע מהכותח שהוא לח אצלו. והא דאמר טהור מליח וטמא תפל מותר לפי שהמלוח הטהור אינו מפליט הטמא אבל אם מצא לחלוחית אצלו בולעו ואסור וההוא גוזל היה מותר לפי שלא נמלחו (כלל) (ד"ו שכ"ד פי' כל צרכו) (לא) הוא ולא הכותח (אלא מעט כדי לצורך צלי) (במ"ס אין זה) ולא היה צריך רק הדחה במים ואף אין בו דין ס'. ואם היה הגוזל צלי אפילו הוא צונן בולע שפיר יא)איסור צונן לח שסביבו אך שאין אסור אלא כדי קליפה. ואפילו אם הוא חי [ולא נמלח] יב)(אי אית. ד"ו) ואית ביה פילי פילי (פירוש בקעים) אז הכל אסור ולא סגי בקליפה והוא הדין שאר בשר יג)אם הוא צלי ונפל בחלב (ד"ל) או נטף עליו חלב צריך קליפה ואע"ג דשניהם צונן ואי אית ביה פילי אז הכל אסור ולא נאמר שאני גוזלא דרכיך. ובשר שלא נמלח רק קצת כגון לצורך צלי אעפ"י שאינה חשובה כרותח לאסור מגעו מ"מ ציר הנוטף ממנו על הגבינה אוסר דציר חשוב כרותח שהרי לא נאכל מחמת מולחו כי אם ע"י טיבול (כדאי' פ' אין מעמידין מ'.) ובשר וגבינה שנמלחו ונתייבשו ואין לחין מבחוץ אפי' יד)נוגעים זה בזה אינם אסורין ואפילו אם לחין הן עתה מחמת שהודחו אינם אוסרין זה את זה כי אם כשהן לחין מחמת מליחה שקרוי רותח המפליט ואדרבה ההדחה שעושין עתה מעברת הלחלוחית והמלח וכן הדין בבשר כשירה שנגע בנבילה או בגבינה או נפל לחלב ואחד מלוח או שניהם מלוחים כדפירשנו. [שערי דורא הלכ' מליחה סימנים כ"א—כ"ב]. א)0גבינה ובשר שנמלחו יחדיו שניהם אסורים. אם האחד מליח והשני תפל המלוח מותר והתפל אסור ומדיח המלוח במים היטב במקום שהיו נוגעין ודיו בזו בלא קליפה וגרירה וכן הדין בחתיכות נבילה וכשירה א"ז פכה"ב [בא"ז תס"ט שלפנינו לא נמצא כהאי לישנא]. ואם היו יבישין אפי' הן מלוחים סגי בהדחה ואפי' לחים אם אינם לחים מחמת מליחה סגי בהדחה כיון ששניהם חיין סמ"ק בהג"ה סי' רי"ג. ב)0ד"ק אפי' אינה מלוחה דמשמע כש"כ אם היתה הגבינה מלוחה דהוה אסור ואדרבא הסברא להיפך כשהגבינה מלוחה אז הוי מדינא מותר מטעם דאגב דפלטה לא בלע. וי"ל דה"פ אפי' אינה מלוחה אז הי' סברא להתיר הגבינה משום שהייתי אומר הסברא כך הוא כל דבר שפולטת אחר פליטתה הי' יכול לבלוע אבל כל דבר דאינו פולט כלל גם אינו בולע. ולכך הי' סברא להתיר הכא הגבינה מאחר שאינה מלוחה אינה פולטת חלב שלה ממילא גם אינה בולעת. ואת זה הגיד לנו הרבינו יצחק מדורא דאפ"ה אסור משום דבולע קצת וכ"ש כששניהם מלוחים דאסור מטעם דאמרינן בסמוך (בפנים השערים) דכל אחד פולט טעם שלו ובולע טעם חבירו ומזה יש ראיי' דהסברא הוא כך כמ"ש לעיל. וענ"ל דמשמיענו דאע"ג דהגבינה אינה מלוחה דאפ"ה סגי בהדחה ולא בעי קליפה דאלו היתה ג"כ מלוחה אז הי' פשיטא דסגי בהדחה דאינו יכול לבלוע כל כך הרבה מכח פליטתן ודוחק קצת עכ"ל. ג)0וכן הדין נמי גבי בשר נבילה ושחוטה כו' עד שניהם אסורים. קצת קשה למה אמר שניהם אסורים היל"ל שחוטה אסורה דבשר נבילה בלא"ה אסור ויש לתרץ דשניהם אסורים ר"ל אם יניחו אח"כ אצל הכשירה חתיכה אחרת כשירה שגם היא אסורה ובזה מיושב קצת מה שאומר אחר כך הואיל ואינה פולטת דמשמע אי הוי פולטת הוה מותר וקשה והלא אמר לעיל אפי' אם שניהם מלוחים ואפ"ה הכשירה אסורה (ד"ו שכ"ד בגליון וכן ביאורי ר"י קרעמניץ. אבל השתא יש לתרץ קצת אלא [ה"פ] הואיל ואינה פולטת הכשירה לבד אסורה ולא החתיכה אחרת שהניחה אצלה) אבל [עוד] שמעתי מהגאון מהר"י נושטט [הוא הגאון מהרא"י שהי' אב"ד ווינרניישט"ט] דה"פ הואיל ואינה פולטת אסור מכח תרתי פירוש משום דם ומשום שמנונית דנבילה אבל אי הוה מלוח לא הוה אסורה אלא משום שמנונית לחוד ולא משום דם דהא גבי דם שייך כבכ"פ. ד)0ד"ק אם הנבילה מלוחה ולא הכשירה. קשה פשיטא דהא קאמר אפי' שניהם מלוחים אפ"ה אסור כשהכשירה אינה מלוחה פשיטא דהכשירה אז בולעת. וי"ל דיש חילוק לענין שמונחין זע"ג זה דאפי' שלא היו רק מונחים זע"ג זה כשהכשירה תפילה אז אסורה. אע"ג דהאמת כך דהיכא דשניהם מלוחים נמי אסורים כשמונחין זעג"ז הגיד לנו מהר"י מדורא שאם הי' מתירים כה"ג גבי שניהם מלוחים הי' אסור כשהכשירה תפילה. ה)0הואיל ואינה פולטת זו ואצ"ל זו קתני. דשניהם מלוחים אסורים דל"ש לומר כבכ"פ אלא גבי דם ואצ"ל אם אחד מלוח משום דלא צריכה לטעם זה הואיל ואינה פולטת כו' וכן כתוב בהדיא באשר"י סי' מ"ב הובא בהגהות ו'. ו)0מעשה היה שנמצא חלב צונן על דגים מלוחים והתיר [ד"ל. ר"י] [ד"ב. רבינו תם] משום טהור מלוח וטמא טפל א"ז הגה באשר"י. ז)0וז"ל הרא"ש פ' כל הבשר סי' מ"ב. וא"ת כיון שנמלח הטהור ומונח על הטמא או תחתיו או בצדו הרי נמלח גם הטמא ממלח שעל הטהור. וי"ל שנמלח מכל הצדדים רק לא במקום שהוא דבוק לטמא. א"נ אחר שנמלח הטהור נגע לטמא ובמה שהוא נוגע בטהור אינו נחשב כרותח להיות פולט שהבשר אינו יוצא מידי דמו עד שימלחנו יפה יפה. אבל אם שניהם מלוחים אסורים. ואין צריך לומר שאם הי' הטמא מלוח והטהור תפל שהוא אסור עכ"ל הרא"ש. ח)0הגה ד"ק כי"פ כי"א. ואני מסופק על החלב דשמא דוקא הבשר מותר אבל החלב כיון שהוא לח ורך כל כך אי אפשר שלא בלע פורתא אבל הרבינו שלום רוצה [לומר] שגם החלב מותר [ובכ"י על גליון ד"ו שכ"ד הוסיף תיבת והראיי'] מהקיבה ששהה עם החלב שבה דלא גרע מבשר בחלב דתרו כולי יומא דמותר אבל אם שהה ג' ימים אז הוי כבוש וכבוש הרי הוא כמבושל וכבישה הוי ג' ימים כך הוא במרדכי אבל אין אנו נוהגין כן דבפ"ב דביצה פי' מהר"ם דיום אחד שלם חשיב כבוש וכן כ' האשר"י בע"ז גבי עכברא בשיכרא וכן כ' לעיל שער ב' סי' ג' ושער ד' סי' ח' בהגהות דמהר"י טרושין דהקיבה נאסרה מעת לעת משום החלב עכ"ל. ט)0פסק ר"ת דבשר ששהה בתוך חלב צונן יותר מיום אחד שהוא אסור [מדרבנן] דהוי כבוש וכבוש ה"ה כמבושל ומפליט ומבליע. וריב"א ז"ל אוסר אפי' ביום אחד [ד"ו שכ"ד וראייתו מעכברא בשכרא דאפי' בצונן אמרינן כבוש] וכן כל איסור צונן בצונן ביום אחד אסור א"ז פ"ב דע"ז. מעשה ונמצא עכבר בתוך שומן אווז מהותך והורה הרא"ש מטולטילא אם שפכו מידי יום יום שומן רותח באותו כלי שהעכבר בו הכל אסור דעירוי ככלי ראשון. ועוד כי שומן הנאסר בלול בכל הקדירה. ואם ידוע שלא שפכו שומן רותח אם השומן רך הוא שמנענע העכבר בכלי ממקום למקום הכל אסור אע"ג שהוא צונן דקיימ"ל כבוש ה"ה כמבושל ואם הוא קשה אז יטול סביב העכבר כדי נטילה והשאר הוא מותר. וכדי נטילה הוא כעובי אצבע ושלום אשר ברבי יחיאל כלל עשרים סי' א'. ההוא עכברתא דנפלה בשיכרא אסר רב לההוא שיכרא אמרוה רבנן קמי דרב ששת לימא סבר רב נטלפ"ג אסור. אמר להו בעלמא קסבר רב נטל"פ מותר והכא חידוש הוא דהא ממאיס ובדילי אינשי מיניה ואפ"ה אסר רחמנא הלכך נטל"פ נמי אסור. תימה דההיא שיכרא צונן הוא ולמה נאסר בנפילת העכבר וכי אם נפל זבוב בצונן אסור והלא העיד אותו רשע פי' המן זורקו ושותיהו שכך נהגו. וי"ל דמיירי ששהה בו זמן מרובה והו"ל כמו כבוש ונפלט טעמו בשכר [ובחומץ]. ולא פירשו התוס' כמה יעמוד בתוכו דיהא נחשב כבוש כמבושל ואני שמעתי בשם ריצב"א שאם שהה בתוכו יום שלם מעל"ע נקרא כבוש ובולע ופולט כמבושל. וראיי' מדאמר בחולין ק"ח בב"ח חידוש הוא דאי תרו לי' כולי יומא בחלבא שרי אי בשיל ליה בישולי אסור ומה חידוש הוא והלא כל איסורין שבתורה נמי דינן כך דצונן בצונן לא בלע אלא ודאי זהו חידושו דכל איסורין שבתורה אע"ג דצונן בצונן לא בלע אם שרוין יום שלם נאסרו משום כבוש ובב"ח חידוש הוא דאינו נאסר מה"ת אלא דרך בישול. אשר"י פ' השוכר את הפועל בע"ז. י)0גוזל שנפל לכותח שרי וה"מ חי אבל צלי בעי קליפה ואי אית ביה פילי פילי פי' בקעים והוא צלי אסור כולו. וחי אפי' פילי אין אוסר בו. ואי מתובל בתבלין אסור עכ"ל ספר א"ז בכה"ב [ד"ל וכן] פירש"י בכה"ב [ד"ו וכן פי' האשר"י בכה"ב. א"ה ומדברי רש"ל אות ב', ג' נלמוד שט"ס בד"ו]. מש"כ בא"ז דחי אין פילי (אין) אוסרת בו, יראה דהכי נהגינן דהא כששורין הבשר קודם מליחה יש עליו דם בעין הרבה שמתערב עם המים ולא דייקינן במידי דאית ביה פילי בבשר שיאסור מדם והמים שמעורבין ביחד ולפעמים שורה זמן מרובה ודוחק לחלק בין דם לשאר איסור לח מהרא"י ז"ל. יא)0עכברא בדובשנא מי נותן טעם או לא. השיב מהר"י סג"ל אם נכבש שם אפי' מעל"ע הלא כתב ר"י בתשובתו והוא במרדכי פרק אין מעמידין ופ' כל שעה דאפי' שמנונית בעין הוי טעם לפגם בדבש. אמנם אהא לא סמכינן דעובדא הוה במחבת בת יומא שבשלו בה דבש ושמא היה משקה שנעשה מדבש (הוא הנקרא מעד בלע"ז) ובהכי נמי איירי מתניתין דשריא דבש (דקאי) (ס"א ד"ו שכ"ד דקאמר) עלה ואי משום איערובי מיסרי סרי דמינה מייתי ר"י ראיי' וקאמר אי משום בישולי גוים כו'. וכן משמע שהוצרכו לומר התם (כשנתבשלו) (ס"א כשנתבטלו) הדבורים בדבש משום דהוי כרגלי החמור ולא משום דהוי שמנונית בדבש טעם לפגם. אבל במיימוני פט"ו המ"א כ' דעכבר בדבש הוה טעם לפגם דצריך להיות מבושמים וכן יין ושמן כמו דבש. ואי מבושל כל שמנונית אפי' בעין הוה לפגם וכדי הוא לסמוך עליו. וכל זה הוא אם שלם כברייתו ולא אימרטיט אבל אימרטיט פירוש שנקרע ונשרו שערותיו בשום מקום כל דהו חיישינן שמא עם השערות נתלש מעט מן בשרו והוי בעין וצריך לסנן בבגד ולא במסננת אחר שלא תעבור כל דהו דרך הנקבים וכ"כ ראב"ן במרדכי פ' השוכר אשיכרא. ודבש נמי לח בימות החמה ויש לחוש שמא ניטל מיניה דשרץ כל דהו ונתערב וצריך סינון בבגד אי אמרטוט עכ"ל. עכברא בשומן ונימוח אם הוא חם בטילה בששים, ואם הוא צונן מעבירו במסננת ומותר באכילה ואם הוא מאוס אין להדליקו בביהכ"נ עכ"ל ס' האשר"י פגה"נ ובאשר"י מפרש הטעם משום הקריבהו נא לפחתיך ע"כ [א"ה הגה זו כפולה לקמן דיני מינים המתבטלים ובאמת שם מקומו וכן הוא בד"ל שם]. מצאתי שאסור לשפוך מכלי שיש בו שומן כשר לתוך נר הדולק ויש בו שומן טריפה או חלב. דעד כאן לא פליגי [ד"ו שכ"ד. פי' בנצוק חיבור] פרק ה' דמסכ' מכשירין אלא מחם אל חם ומצונן אל צונן אבל המערה מצונן לחם ד"ה טמא וה"ה לאיסור והיתר עכ"ל מרדכי פכ"ה תשט"ו [ד"ו בשם סמ"ק ות"ח כלל כ"ג בשם סמ"ק ומרדכי. יב)0בסי' צ"א בי"ד כ' אי אית ביה פילי אוסר בחי כו' ויראה דהכי נהגינן דהא כששורין הבשר קודם מליחה כו' כבהגהות ג' [א"ה זה גי' ד"ו ש"ח. אולם ד"ו שכ"ד הגירס' ויראה דלא נהגינן הכי דהא כששורין כו' והני דפוסים עשו פירוד מההוא בר גוזלא כו' וחלקום לשני הגהות]. יג)0אם הוא צלי אפי' היה צונן שנפל לתוך החלב הוא בולע. ויראה דה"ה אפוי ומבושל דאשר"י פי' הטעם משום דצלי רך הוא לבלוע ועינינו רואות שהבישול והאפייה נמי מרככין המאכל, גם יש להוכיח סברה זאת מדברי רז"ל מהרא"י. בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן החלב שרי אע"ג דחם בתוך צונן בעי קליפה הבשר מ"מ בדבר דלא שייך קליפה [כגון החלב] מתיר ר"ח, וריב"א הי' מצריך בחלב ששים לכדי קליפה בלא הקליפה עכ"ל הרא"ש פכה"ב ואע"ג דבכל דוכתא אין הקליפה אוסרת קליפה וכן כל אחד חברתה אפי' אם הקליפות כולן שומן כדפי' לעיל הטעם בשער ד' דאין כח לנאסר במקום שאין האיסור יכול לילך לשם וה"נ אין טעם הבשר שולט בכל החלב י"ל דשאני הכא דדבר לח הוא ומתערב הכל יחד ולכך בעי' ששים. ויראה דהכי נהוג כריב"א לחומרא אף על גב דאשר"י מייתי שם ראיי' לר"ת ושרי החלב לגמרי מהרא"י ז"ל. מעשה בשפחה שמלחה טומאה בקערה ולאחר שהסירה הטומאה מן הקערה הכניסה אותה קערה במחבת שהיו בה מים על האש. והיו רותחין. ומאותן מים נתנו בקמח ללוש מהן עיסה. ולא הי' במים ס' לבטל הקערה שהיתה בת יומא. ועתה אם נאמר קמא קמא בטיל אז כל כמה שנתנו בעיסה בטיל כי שפכו המים מעט מעט בקמח אבל לבטל כל המים אין ס' בעיסה. ואי נימא הקערה עצמה נעשית חתיכה דאיסורא וצריך ס' כנגד כולה, או נימא דסגי במה שבלעה או כדי קליפה. והושב [צ"ל והשיב] לפי פי' רבינו אפרים שפי' שאין חנ"נ כ"א בבב"ח פשיטא דלא בעינן לא בעיסה ולא במים כ"א ס' מן הבלוע בקערה. ומיהו אי הוה חשבינן הקערה כבוש כדין חתיכה הנמצא כו' בציר שיתחשב חתיכה נבילה ונצריך ס' לבטל את כולה אז היו נאסרין המים שהרי אין בהם ס' לבטל כל הקערה ונעשו גם הם נבילה. ואע"ג שעירו מעט מעט בעיסה, אין לומר קמא קמא בטיל, הואיל ואחרי שעירו כל המים שנאסרו, אין בהם ס' לבטל כולן ולפי' ר"י ור"ת הושב [צ"ל השיב] דאין לדמות זה לכבוש וסגי בס' עד כדי קליפה מן הקערה דהו"ל כרותח דצלי ולא בעי אלא כ"ק הכל היתר, הואיל והי' במים לבטל טעם הבלוע בקערה כדי קליפה מרדכי פכה"ב תש"ו. יד)0שאל הר"י (אולי הוא הר"ר יונה המובא בד"ק שער ד' ואו"ה שער ו' סי' י"ט וגם כאן בד"ק הובא) האיך הדין אם האחד לח והשני יבש ונגעו זה בזה או אם הציר נוטף על הגבינה יבישה. ויש לדקדק מא"ז דפרק כל הבשר דקאמר בשר או גבינה שיש זמן ארוך קצת שנמלחו ועדיין לחין ויש לחלוחית במלח או בציר שעליהם יש לחושבם כרותח לענין דברים שיפלו עליהם או שיפלו בהם אבל אם הם יבישין וניכרין לעינים שאין כאן לחלוחית כלל אין לחוש. ואם חזרו ומתלחלחים ע"י מים יש לחוש. וגבינה שנמלחה חשבה ר"י אינו נאכל מחמת מולחו אבל לאחר שנרחצו תו לא חשבינן אין נאכל מחמת מלחן מא"ז בהגה אשר"י פכה"ב. ע"כ. [ד"ק אחר שהעתיק שאל הר"י סיים וז"ל ומש"כ שאסר בהגה [פי' בהגהת אשר"י כה"ב סי' מ"ב או בהגהת סמ"ק ר"ה והוא מש"כ השערים סי' זה ובשר שלא נמלח רק קצת לצורך צלי אעפ"י שאינו רותח כו' מ"מ ציר הנוטף ממנו על הגבינה אוסר עכ"ל שערים] היינו שהגבינה לחה כדפירשנו לעיל (סי' כ"א)].
